donate button
youtube
twitter
facebook

דו"ח אדם טבע ודין: המדינה לא שומרת על הילדים מפני חומרי הדברה במזון

דו"ח אדם טבע ודין: המדינה לא שומרת על הילדים מפני חומרי הדברה במזון (הגדל)

ילדים ופעוטות חשופים יותר לפגיעה בריאותית מחומרי הדברה, משתי סיבות עיקריות:

 

  1. מערכות הגוף שלהם נמצאות עוד בשלבי התפתחות, והחשיפה לחומרים מסוכנים במהלך חלונות התפתחות אלו עלולה להגביר את הרעילות של אותם חומרים ולפגוע פגיעה ארוכת טווח בבריאותם, גם ברמות חשיפה שנחשבות בטוחות עבור מבוגרים.
  2. ילדים חשופים למינון גבוה יותר של חומרי הדברה שנמצאים במזון. חשיפה זו נובעת מן העובדה שילדים אוכלים כמות גדולה יותר ביחס למשקל גופם וכן כתוצאה מכך שהרגלי התזונה שלהם שונים, דבר המאופיין בנטייה לצרוך מגוון קטן יותר של מאכלים ביחס למבוגרים. 

בישראל, הרמות המקסימאליות המותרות של חומרי הדברה במזון נקבעו מבלי להתייחס להרגלי התזונה של ילדים או לסיכון הבריאותי הנשקף להם. מבדיקה שערכנו על בסיס נתוני תזונת ילדים, נמצא כי כמות הפרי והירק שנצרכה על ידי אותם ילדים שונה בצורה מהותית מהצריכה הלאומית הממוצעת שהיוותה את הבסיס לקביעת שאריות חומרי הדברה מותרות, וחושבה בעזרת נתוני שיווק של התוצרת ועל בסיס משקל גוף של מבוגר. כך נמצא כי ילדים אלו צורכים בממוצע פי 10 יותר אגסים (לקילוגרם משקל גוף), כמעט פי 4 יותר בננות, פי 3.2 יותר אבטיח, פי 2.8 יותר מלפפון ואפרסק מהצריכה הלאומית הממוצעת.

 

ההבדלים בדפוסי הצריכה מובילים לפערים ברמת החשיפה לשאריות חומרי הדברה שנמצאים במזון, ומדגישים את הצורך להבטיח כי הרמות המותרות על פי חוק מספקות הגנה ראויה על בריאות הציבור ככלל, ועל ילדים וקבוצות רגישות נוספות בפרט.

 

הבדיקה שערכנו חושפת כי התקנות מאפשרות חשיפה מסוכנת של ילדים ל-11 חומרי הדברה שונים לפחות (בהתחשב בצריכה של פרי או ירק מסוג אחד בלבד).

לדוגמה, קיים פוטנציאל לחשיפה מסוכנת לחומר ההדברה dimethoate בקרב 25% מהילדים מאכילת אפרסקים. כמו כן, 25% מהילדים עלולים להיחשף לרמה מסוכנת של חומרי ההדברה azocyclotin וכן ל- ethoxyquin מאכילת אגסים.

 

במרבית הבדיקות של משרד הבריאות ומשרד החקלאות הרמות של חומרי הדברה שנמצאו במזון הן מתחת לריכוז המותר בתקן, אולם בכ- 10% מהבדיקות נמצאות רמות גבוהות החורגות מהתקן המותר. בדיקת אדם טבע ודין מראה שגם ברמות שעומדות בתקן, מתאפשרת חשיפה פוטנציאלית לחומרי הדברה ברמה מסוכנת, ולכן הן אינן מספקות הגנה ראויה על בריאות הציבור, ובפרט על ילדים.

 

 

אז מה עושים?

 

אדם טבע ודין קוראת להטמיע עקרונות אלו בחוק על מנת להבטיח שמירה על בריאות ילדינו:

  1. יש לקבוע את הרמות המותרות של שאריות חומרי הדברה במזון באופן שמבטיח כי המזון בטוח לכל חלקי האוכלוסיה. לצורך כך, יש לבצע הערכת סיכונים על בסיס נתונים מסקרי תזונה, בדגש על אוכלוסיות רגישות או חשופות יותר לחומרי הדברה.
  2. בעת ביצוע הערכת הסיכונים, יש להתייחס לחשיפה הכוללת לחומרי ההדברה בהתייחס לכלל דרכי החשיפה. כמו כן, יש לבצע הערכת סיכונים מצטברת שתבחן יחד את מכלול הסיכונים הקיימים מחומרי ההדברה המשפיעים על הגוף באופן דומה.
  3. קבלת ההחלטות בנוגע לרישום חומרי הדברה ותנאי השימוש המותרים עבורם צריכה להתבסס בין היתר על ממצאי הערכת הסיכונים.
  4. יש להקים מאגרי נתונים פתוחים לציבור שיכללו מידע אודות הרגלי הצריכה והתזונה, מידע לגבי שאריות חומרי הדברה במזון, ממצאים אודות היקף החשיפה בדרכי חשיפה נוספות וממצאים של הערכת הסיכונים.
  5. שקיפות ושיתוף ציבור- לפני שינוי הרמות המותרות של שאריות חומרי הדברה במזון, יש לפעול לשקיפות ושיתוף הציבור. זאת תוך פירסום טיוטת התקנות לציבור, לרבות תוצאות הערכת הסיכונים ונימוקם, ומתן אפשרות לציבור להגיש הערות. 

החקיקה הישראלית משתרכת הרחק מאחורי אירופה וארה"ב בכל הנוגע להגנה על האוכלוסייה משאריות חומרי הדברה במזון. העדרם של היבטים קריטיים מהחקיקה בארץ מהווה פגיעה משמעותית במטרית ההגנה אותה מבקש החוק לספק לתושבי המדינה, מטף ועד זקן.

 

החוק בעולם המערבי מתייחס לקבוצות רגישות במיוחד בעת קביעת הרמות המרביות המותרות של שאריות חומרי הדברה.

 

העולם המערבי מתייחס לחשיפה הכוללת לשאריות חומרי הדברה ממקורות רבים: מי שתיה, שימוש תברואי, רחף משדות חקלאיים ועוד.

 

העולם המערבי גם בוחן את הסיכון המצטבר מחומרי הדברה שונים שעלולים להשפיע על התפתחות הילדים - ולא רק כל חומר הדברה לגופו.

 

  לקריאת הדוח המלא

כתבות נוספות

עבור לתוכן העמוד